יש רגע כזה בים
שבו הזמן נעלם.
לא לפני הגל
ולא אחרי.
בדיוק שם.
הרגע שבו הכול מסתדר לבד –
הגוף, הנשימה, התנועה.
אין מחשבה.
אין עבר.
אין עתיד.
יש גל אחד
ויש אותך בתוכו.
מי שגולש מכיר את זה:
כשהחוויה מתעצמת
דווקא בגלל שהיא זמנית.
שנייה אחת של דיוק
שמרגישה כמו נצח.
ואז –
שקט.
לא שקט של אין רעש,
אלא שקט מבפנים.
משהו משתחרר,
משהו נרגע,
והכול פשוט… נכון.
השאקה נולדה מהרגע הזה.
לא כסמל,
אלא כתזכורת.
לרגע המזוקק.
לזמן שנעלם.
לחיים שקורים עכשיו –
לפני שהגל הבא מגיע.
תכשיט קטן
למי שיודע לזהות את הרגע
כשהוא פתוח.